מיומנה של עקרת בית נואשת... בסן פרנסיסקו


יום שלישי, 1 בפברואר 2011

מגלים את אמריקה

איצ'וק (נו, אתם יודעים... זה שהתחתנתי איתו.... זה שהביא אותי לכאן... וזה שלא ראיתי 4 חודשים בערך...) יצא לחופש!!!! זה לפחות מה שהוא חשב.... מבחינתי איצ'וק בחופש=אני בחופש=איצ'וק לא בחופש.
אחרי כמה ימים שבהם הכיור התרוקן והכלים התנקו בזמן שאני ישבתי רגל על רגל, נסענו לטיול משפחתי לסן דייגו.
חבר'ה... המשיח הגיע!!!!!! ולא סתם, אלא בצורת DVD נייד עם שני מסכים. זה היה פשוט לא יאומן.... נסיעה של 6 שעות רצופות עם 2 ילדים שלא נרדמו, עברה ברוגע מופתי.

הגענו לסן דייגו, עיר החוף המקסימה, מוצפת שמש בכל השנה...כמעט....הרי למה שהעיר תקבל את פנינו עם שמש מפנקת כשהיא יכולה לדפוק אותנו עם מבול והצפות שלא נראו שם כבר עשרות שנים???
ביום השלישי השמש נאותה לצאת ואנחנו סופסוף הלכנו ל"עולם המים"... איזה מקום.... הכי התחברתי ל"שאמו" (הלוויתן הרוצח), שלמרות שמו וגודלו המאיים ברגע שהוא מקבל קרפיון (או יותר נכון דלי קרפיונים), הוא הופך לדגיג ממושמע שעומד דום, עושה סלטות ואף גלגלונים.... כל כך מבינה ללבו.... גם אני הייתי עושה פליק פלאק בשביל דלי דונאטס.

אחרי ארבעה ימים בסן דייגו חוזרים הביתה... מתאוששים יום ו... נוסעים לשדה התעופה לאסוף את סבא שוקי, סבתא ניצה ודוד אייל.

המסכנים האלו אחרי טיסה של 22 שעות ולילה נטול שינה (ראה ערך ג'ט לג), מצאו את עצמם בדרך ללייק טאהו, לחופשת סקי!!!!! עם המזל שלנו... נסיעה שאורכת בדרך כלל 3 שעות ו-20 דקות, ארכה לנו 6 שעות!!!!! 6 שעות...אוטו אחד... 5 מבוגרים (3 מתוכם לא רואים בעיניים מרוב עייפות), 2 ילדים ומשיח אחד שמשאיר את כולנו שפויים....

חופשת הסקי הייתה נהדרת, גלשנו ותוך כדי צפינו בנוף מדהים של אגם מוקף בהרים מושלגים...וואו!!! סבא שוקי גלש, דוד אייל גלש, איצ'וק גלש, אני גלשתי, עמיתוש גלש (היה יום שלם בבי"ס לסקי) ורק סבתא ניצה.... נשארה עם יעלי במלון.
לא היו נפגעים... אבל היתה נפגעת... ביום השני לסקי עליתי ב"chair lift" לאחד המסלולים, לשמאלי ישב בחור חתיך שלרגליו "snow board", ברגע שירדנו מהמעלית הבחור הכניס את הסנובורד שלו מתחת למגלשיים שלי ואני בשנייה מצאתי את עצמי שכובה על הגב עם רגליים למעלה (נראיתי כמו ג'וק הפוך שנלחם על חייו עם מגלשי סקי). עכשיו, הסיפור הזה יכול היה להישמע מאוד רומנטי... בחור חתיך, מפיל בחורה, מצר על הכאב שגרם לה וכו'.... אבל אני עם המזל שלי, הבחור החתיך הזה... הוא בעלי!! זו ההזדמנות שלי לנצל את רגשות האשם, להתפנק יתר על המידה ולתזז (אחחח... כמה שאני אוהבת לתזז).
הדרך חזרה הביתה: 7 שעות!!!!!! אוטו אחד... 5 מבוגרים (5 מתוכם לא רואים בעיניים, 1 מתוכם מסטולה ממשככי כאבים לגב, 1 מתוכם מסטול מרגשות אשם), 2 ילדים ומשיח אחד שמשאיר את כולנו שפויים.

חושבים שבזה נגמרה הטירונות????? טעות!!!!!! חזרנו מחופשת הסקי בערב ולפנות בוקר כבר מצאנו את עצמנו במטוס בדרך לעיר האורות, וגאס!!!!! מה אפשר להגיד על וגאס? כמה קיטש, כמה סליזיות, כמה עושר, כמה פאר, כמה show, כמה כסף.... ואפרופו כסף.... אני גאה להגיד שמשפחות אורגד את ננר שברו את הקזינו!!!!! סבא שוקי הרוויח 1600 דולר, דוד אייל הרוויח 630 דולר, איצ'וק הרוויח 400 דולר, אני הרווחתי 200 דולר... ורק סבתא ניצה הפסידה 50 דולר...

הגענו לשדה התעופה שמחים, עשירים וטובי לב אבל אז גילינו שאיצ'וק ואני שכחנו את הדרכונים בכספת במלון. תקשיבו... המצב קשה... פעם אני הייתי האחראית במשפחה שאף פעם לא שוכחת/מאבדת/שוברת... עם השנים איצ'וק הדביק אותי במחלה ורק בזמן שאנחנו באמריקה הספקנו לאבד 2 פלאפונים, מצלמה, לנסוע לשדה התעופה כמה קילומטרים עד שאיצ'וק נזכר שהוא השאיר על גג האוטו דרכון, פלאפון וארנק (מזל שאני כזו נהגת טובה), ועכשיו זה...
יש לנו בדיוק שעה עד העלייה למטוס. איצ'וק תפס מהר מונית חזרה למלון, סבא שוקי, סבתא ניצה ודוד אייל, כמעט חטפו התקף לב (הם לא רגילים לחיות על הקצה) וכבר התחילו לחשוב על הסנריו שאני ואיצ'וק נאחר את הטיסה ונעלה על אחת רק למחרת (דווקא לא נשמע כזה נורא), 10 דקות לעלייה למטוס איצ'וק חוזר מתנשף עם דרכונים ביד, מתקתקים בדיקה ביטחונית, רצים באמוק לשער ו.... מגיעים!!! ברור שמגיעים...
סבא שוקי, שאף פעם לא מבין איך אנחנו כאלה עפיפונים ולא אחראים, גילה להפתעתו הרבה כשחזרנו הביתה, שהוא שכח בארון במלון בוגאס ג'ינס וחולצות שלו.... אמרתי לכם.... זה מדבק!!!!
בקיצור, אנו זקוקים פה להשתלת תאי זיכרון דחופה... אם מישהו מכיר מישהו שמוכן לתרום.... במקרה שלנו, גם תאי זיכרון מחולה אלצהיימר יתקבלו בברכה.

זהו, סבא שוקי ודוד אייל חזרו הביתה וסבתא ניצה נשארה עוד שבועיים. את הבילוי שלי עם סבתא ניצה בשבועיים שנותרו ניתן לסכם במילה אחת: ק-נ-י-ו-ת. הפעם נקטתי בטקטיקה אחרת...If you can't win them, join them. לקחתי את סבתא ניצה לכל אאוטלט אפשרי, קניונים, חנויות, עשרות שעות קניות בזבזנו.... עד שזה קרה....חזון אחרית הימים.... סבתא ניצה אמרה... "די, לא יכולה לראות יותר חנויות".... זהו, הצלחתי במשימה, הרסתי לה את חדוות הקניות.

ובתרועת ניצחון זו אסיים, לא לפני שאאחל כל טוב והרבה מזל לתמי (תמתם/תמתמה/תמתמיהו) ויובל

נשיקות לכווווולם ובמיוחד לך

7 תגובות:

  1. בהצלחה נשמה שלי!!! לא לשכוח שמאחורי כל בלוגיסטית מצליחה עומדים איצוק + שני גמדים שמספקים חומר לפוסט הבא

    השבמחק
  2. מברוק! באמת הגיע הזמן!!!
    מאחלת לך שבין עיסוקיך הרבים כעקרת בית ממש לא משועממת תצליחי למצוא זמן ללפחות פוסט בשבוע

    השבמחק
  3. כרגיל - את תמיד מצחיקה אותי בכתיבה שלך!
    תמשיכי כך
    וד"ש לכולם!

    השבמחק
  4. בכיתי מרוב צחוק, בעבודה, באופן ספייס...אנשים חשבו שהתשתגעתי
    תודה על מתנת חתונה בלתי נשכחת, למרות שלא הייתם, הייתם !

    השבמחק
  5. It's about time,
    Waiting for your book
    Hugs and kisses

    השבמחק
  6. אימא הביאה לי גליל של סמרטוטי שיש! בואי קחי
    אנה

    השבמחק
  7. את גדולה!! אם להיות עקרת בית נואשת בארה"ב הברית מוציא ממך כתיבה כה משובחת, זה כנראה שווה את זה... נשיקות!

    השבמחק