מיומנה של עקרת בית נואשת... בסן פרנסיסקו


יום שני, 13 בדצמבר 2010

יש לי יום יום חג

תאמינו לי, האמריקאים האלה... נשבעת לכם שאני מנסה להבין אותם... אני פשוט לא מצליחה.
בואו אני אספר לכם קצת על החגים שהספקנו לעבור פה.
HALLOWEEN (או בעברית צחה "ליל כל הקדושים"). נתחיל מזה שהכל פה מתוכנן מראש, לא כמו בארץ שקונים את ראש הדג בערב ראש השנה (במקרה שלי ושל איצ'וק היינו קונים אותו ביום כיפור), כבר חודש לפני החג המוזר הזה, היו פזורים ברחובות פה גולגלות, ידיים מגואלות בדם מבצבצות מהאדמה ועוד כל מיני קישוטים מוזרים. כל האנשים פה כמובן הצטיידו בתחפושות מפחידות כמו: שדים, שלדים, מכשפות ו...דלעת... מה הקטע להתחפש לדלעת? אחשוורוש יותר מגניב. ובנוסף כולם פה קנו מבעוד מועד המוווווווון ממתקים.
אז כל הילדים פה בווילג' עטו תחפושות ויצאו למשימה.
ספיידרמן וטינקרבל (עמית ויעל) נכנסו לג'ננה (כי כמובן מדובר בממתקים), לפתע פתאום עמיתוש איבד את כל הבושה, נכנס לבתים של אנשים זרים ודרש את המגיע לו (כי כמובן מדובר בממתקים), יעלי ועמית אמרו להפתעתנו הרבה ללא טעויות ואף במבטא באנגלית "trick or treat"... פתאום הם יודעים לדבר אנגלית (כי כמובן מדובר בממתקים).
ברחובות היו כל מיני בתים "רדופי רוחות רפאים" עם קולות מפחידים וחושך וצעקות וגולגולת ושלדים.... פחד אלוהים... אבל הילדים נכנסו ללא כל מורא (כי כמובן מדובר בממתקים).
בסוף הערב הדרמטי הזה, הילדים חזרו עמוסים ברמה שיכולנו לפתוח כאן פיצוציה. ואני שואלת אתכם... לא יכלו לפטור את הילדים עם אוזן המן ורעשן ולהגיד חג שמח? יש לי הרגשה שהחג הזה הומצא על ידי רופאי השיניים+ פסיכולוגים המתמחים בטראומה.

יש לנו כאן בווילג' להקה של 5 תרנגולי הודו, שמסתובבים כאן בגאון... אל תשאלו אותי מה עושים פה תרנגולי הודו... קטונתי. בכל מקרה, יום אחד שמתי לב שהם כבר לא מגיעים לכאן וזה היה בסמוך לחג ההודיה...מסכנים...
מאחר שחג ההודיה אינו חג נוצרי כי אם חג אמריקאי, ומאחר שאנחנו פה, ומאחר שמדובר בארוחה (ובעיקר בגלל זה)... אז ברור שנחגוג את חג ההודיה. אז הזמנו חברים, תקענו תרנגול הודו ממולא, ואמרנו תודה. תודה לאיצ'וק שהביאני עד הלום ובזכותו למדתי לשטוף כלים בצורה יעילה ומהירה... תודה ממי.

בלילה שאחרי חג ההודיה מתחיל ה"black friday", אני יודעת שזה נשמע כמו יום זיכרון לאסון כלשהו... אבל לא... זהו יום הקניות הבלתי מעורער. החנויות נפתחות באמצע הלילה ויש מבצעים מטורפים על הרבה מאוד מוצרים. מפה לשם, מצאתי את עצמי עומדת ב-0400 בבוקר (כן, כן, 0400 בבוקר, אני!!!) בקור מקפיא בתור לחנות כלבו (Target, למביני עניין), נכנסת, ומתחילה לרוץ באמוק עם עגלה ביד... רואה מסביבי אנשים צורחים, רצים כמו משוגעים, מעמיסים על העגלה, הרגשתי ממש כמו על הסט של "הקרב על המילקי". ובקרב כמו בקרב, נלחמתי כמו נמרה... העמסתי כמויות של דברים על העגלות, צעצועים, דברים למטבח, בגדים במידות הנכונות ולא במידות הנכונות, לא ראיתי בעיניים, דרסתי כל דבר שנקרה בדרכי, ומה גם ששום דבר מהדברים שהעמסתי לא הייתי צריכה, אבל יש מבצע... אז קונים.
ואז הבנתי למה קוראים ליום המבצעים הזה "Black Friday", כי כשאיצ'וק יסתכל על חשבון הבנק... יהיה לו שחור בעיניים.

*********************

האוניברסיטה בכלל וביה"ס למנהל עסקים בפרט עמוסים באירועים, מסיבות, ערבי מינגלינג וכיו"צ. אז חשבתי לעצמי... איזה מסכן איצ'וק... הוא לא סתם בא למסעדה עם סנדוויץ'... הוא הגיע עם וואחד שווארמה למסעדת יוקרה...(יכול להיות שקראתי לעצמי עכשיו שווארמה????).
ואפרופו שווארמה, יום אחד עליתי פה לתומי על המשקל... ירדתי... עליתי עוד פעם.... ירדתי... עליתי עוד פעם... ככה בערך 10 פעמים אולי העליות והירידות האלו יורידו איזה קילו שניים ואולי אני אשכנע ככה את המשקל שזו בדיחה לא מצחיקה.... לא עבד. אז אחרי ששללתי שהמשקל מקולקל, שהראייה שלי לא תקינה או שנכנסתי להיריון לא רצוי, ואחרי שהבנתי שהבגדים לא באמת יכולים להתכווץ להם סתם ככה מלשכב בארון, ואחרי שהבנתי שפג תוקף התירוץ "אני אחרי לידה" ואחרי שהחלטתי שלא כדאי שאני אחזור אחרי 5 שנים לארץ במטוס קארגו.... החלטתי לעשות מעשה.
כמו אמריקאית מדופלמת קניתי DVD, משקולות ומזרן ומאז אני מוצאת את עצמי 3 פעמים בשבוע (לרוב עם חברות שגררתי אתי למשימה) מקפצת, מנתרת,מזיעה ומקללת את הנערה האנורקטית הזו שמקפצת לי מול העיניים עם חיוך מאוזן לאוזן כאילו היא ראתה עכשיו גלידה עם קצפת...
בנוסף, התחלתי לקחת שיעורי "זומבה", בשיעורים האלו רוקדים ריקודים לטיניים בשורות בשילוב אירובי וניענועי אגן (או במקרה שלי ניענועי אגן הים התיכון) במשך שעה שלמה. את השיעורים האלו מעבירה איזו פומיקי קטנה עם שיער מגולח בראש (שאר הגוף לא מגולח שאלוהים ישמור אותי), מחייכת בלי הפסקה כל השיעור... נשבעת לכם שלפעמים פשוט בא לי לעצור שם את המוזיקה, ללכת אליה, לתת לה בוקס, ולהמשיך בשיעור...
בקיצור, אני חושבת שצריך לחוקק חוק "הסבר פנייך לתייר" בו מחלקים פליירים לתיירים שנכנסים לארה"ב ומסבירים שם שאם אוכלים דונאטס, בייגל, פיצות והמבורגרים יש סיכוי שתמצא את עצמך אחרי כמה חודשים עולה ויורד מהמשקל 10 פעמים.

נשיקות לכווולם ובמיוחד לך

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה