מיומנה של עקרת בית נואשת... בסן פרנסיסקו

יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

אז מה עכשיו?

לא מזמן חזרנו משדה התעופה.... סבתא ניצה חוזרת לארץ הקודש. (סבא שוקי חזר לפני שבוע). הרבה נשיקות, חיבוקים, ודמעות.... הרבה דמעות. אוקיי.... אז מה עכשיו?? איך מסתדרים מפה?? עברו רק כמה שעות מההמראה שלה וכבר הבית נראה כאילו עברה פה סופת הוריקן- סבתא ניצה, חזרי לאלתר!!!

סבתא ניצה המסכנה לפני 3 ימים חטפה אנגינה חריפה. המסכנה היתה מרותקת למיטה יומיים שלמים (רק זה היה חסר לי..). התרוצצנו לחפש רופא, קיבלה אנטיביוטיקה ואתמול באורח פלא היא התאוששה, במקרה בדיוק ביום שבו תכננו לנסוע ל outlet. היא התעוררה בבוקר עם אנרגיות שלא נראו פה הרבה זמן. אז נסענו. אתם יודעים כמה זמן בילינו באאוטלט הזה? שיש שם 120 חנויות במבצעים? 8 שעות!!!! כן, שמונה, 8 , תמניה, שעות!!!!! הצילו!!!! בתור אחת שלא כל כך אוהבת קניות, סבלתי!!!!! מה זו האנטיביוטיקה הזו?????? אמא חייכה כל הדרך אל הבית... מעניין אם אבא יחייך כל הדרך אל הבנק :-)

במייל הקודם סיפרתי לכם על היום הראשון של עמיתוש (ושלי) בגן. אז כשחזרנו הביתה, הסברתי לו שמחר אני לא אוכל להיות אתו ונכון שיהיה קצת קשה אבל שעם הזמן זה ישתפר ויהיה יותר קל ואולי הוא גם אפילו יהנה בסוף, וזה לא נורא, כי מחר יש רק 4 שעות והן יעברו לו מהר ואני אבוא לקחת אותו מוקדם.... למחרת הייתי בגן 4 שעות!!! ושוב ההורה היחיד, ושוב מצאתי את עצמי יושבת במעגל עם 16 ילדים ומקשיבה לסיפור של הגננת, ושוב מצאתי עצמי מברכת את ברכת המזון לפני שאני נוגסת בקרקר, ושוב עומדת בתור ביציאה מהגן לחצר ושוב מתגלשת במגלשה. במהלך ה-4 שעות האלו חשבתי על 3 דברים בלבד:
1. מה לעזאזל אני עושה פה ואיך הגעתי למצב הזה?
2. על מה הם לוקחים פאקינג 1800 דולר לחודש (ועוד אנחנו מביאים את האוכל מהבית).
3. לא רע להיות הילדה הכי גבוהה בגן.... מזכיר נשכחות... (לידיעתכם, עד כיתה ו' הייתי בין הגבוהות בכיתה ומאז ועד היום לא גבהתי ס"מ).

למחרת הבאתי אתי לגן מגן אנושי, את יעלי, כך יש תירוץ לא להישאר. ואז התחילו הסצנות.... עמיתוש היה היסטרי כאילו הכנסתי אותו לסיר מים רותחים. צעקות ותחנונים, בכי... זוועה. כל היום (או יותר נכון כל ה-4 שעות שהוא היה בגן), הסתובבתי עם דמעות בעיניים ועם מועקה בגרון שלא זזה לשום מקום, הזמן לא עבר ואז סוף סוף כשהגיע הזמן לאסוף אותו, התייצבתי ראשונה. ומה החצוף הזה עונה לי כששאלתי אותו איך היה?? כיף!!! מה כיף? איך כיף? אני הטבעתי את יגוני בג'ארה של גלידה בזמן שאתה עשית כיף?

בימים שאחרי, הבכי וההיסטריה נרגעו ובימים האחרונים אף נעלמו כליל.
אבל מה? עד שזה נרגע, זאת התחילה. ביום שלישי יעלי התחילה את הגן. ובתור אחת שצפתה בסצנות קורעות לב ובתור שחקנית לא קטנה... החליטה לשחזר ולהתעלל עוד קצת באמא'שלה. אצל יעלי בגן יש גנן שמדבר עברית. עכשיו לא סתם גנן. גם חמוד, גם חתיך וגם צעיר (בן 20 ומשהו). ההיא כבר עלתה על הקטע, וכל פעם לפני שהיא מתחילה את הסצנות, היא הולכת אליו שירים אותה ואז מתחילה לבכות, שינחם אותה... זאת תסתדר בחיים.

השבוע, מצאו פה ברחוב ליד, נמר. כן, נמר. גדול, חזק ומפחיד משוטט לו ברחוב. השוטרים פתחו במרדף אחריו שבסוף הסתיים ביריות... ואני שואלת- מה זה השטויות האלה? נמר באמצע הרחוב? דווקא ברחוב לידי? דווקא עכשיו??? אני רוצה הביתה....

עוד השבוע. רעידת אדמה. תגידו, עשיתי משהו למישהו? אמנם רעידת אדמה קטנה וחמודה, אבל עדיין. למה עכשיו? למה פה? ולמה אני? אני רוצה הביתה...

ועד שאני אחזור...

נשיקות לכווווולם ובמיוחד לך

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה