מיומנה של עקרת בית נואשת... בסן פרנסיסקו


יום שבת, 9 באוקטובר 2010

מה זה השטויות האלה אמריקה?...המשך של ההמשך

אומרים שהדבר הכי טוב לעשות אחרי טראומה שעברת הוא לעבור חוויה מתקנת כמה שיותר מהר. אז אחרי ה play date הטראומטי שעמיתוש עבר (פירוט בפוסט הקודם), החלטתי לעשות מעשה ולהזמין ילד ישראלי מהגן המקביל של עמית. זה היה בחופשת סוכות, אז קבעתי עם האמא שהיא תביא את הילד ב-0900... צלצול בדלת ב-0940 (כבר הזכרתי ישראלי?), בשעה 1230 בערך הלכתי לבדוק מה המצב בחדר כי נשמעו מהאזור רעשים חשודים. החדר נראה כאילו עבר סופת הוריקן וצונמי ביחד, עמיתוש וחברו יושבים על הריצפה כשמסביבם בייגלה ותפוצ'יפס מפוזרים והם מנהלים שיחת מילואימניקים על פוק מסריח ומתגלגלים מצחוק.... איזו נחת.... זהו, עמיתוש מצא חבר.... מעולם לא חשבתי שצמד המילים "פוק מסריח" יגרום לי כזה אושר...

******

יום אחד נתקפתי אומץ והסתכלתי במראה... באותה שנייה התחרטתי... הגבות שלי.. מה שהן עברו פה... נראה לי שאוכל אמריקאי+ מזג אויר משוגע+ רבע עירקיות זה מתכון לצמיחת גבות מזורזת. אחרי שנרגעתי מהמראה, התחלתי חיפוש קדחתני אחר פנינה (הקוסמטיקאית שלי מבית חשמונאי), כמעט פרסמתי תמונה שלה על קרטון חלב עם כותרת MISSING. אחרי שאיימתי בהתבצרות בבית, הצלחתי לגרור אתי חברה למכון יופי. מכוני היופי פה הם לרוב של אסייתיות. גם זה שהלכנו אליו.
אני התחלתי... שכבתי שם על מיטה מרופטת וטיפלה בי איזו וייטנאמית חייכנית ומעצבנת. אז בהתחלה היא צחקה לי על הגבות (מאוד מצחיק), ואז פתאום באמצע הטיפול קפץ עליי משום מקום כלב ענק והתחיל ללקק אותי בפנים. שמע ישראל, כלב??? מאיפה הוא בא לי עכשיו??? המטפלת החייכנית התגלגלה מצחוק ואמרה "סורי, סורי" ואני עם חיוך מזוייף אמרתי "נו פרובלם" ובמוח התרוצצה לי המחשבה שטוב שאין לי פה שוט גאן או כל כלי נשק אחר.
חברה שלי נכנסה אחריי לטיפול ואמרתי שאני אחכה לה. (היא רצתה טיפול שלוקח בארץ בין 20 דקות לחצי שעה).... אז חיכיתי... עברו 20 דקות, 40 דקות, פה כבר התחלתי להתעצבן, שעה!!, שעה ו-10 דקות, העצבים התגברו הלכתי לראות מה קורה ומסתבר שהחייכנית המעצבנת מורידה לה שערה שערה מהרגליים (לזה קוראים עינוי ויטנאמי), שעה ו-20 דקות כבר איבדתי כל סבלנות אפשרית... אחרי שעה ו-35 דקות, החברה סיימה את הטיפול!!! שעה ו-35 דקות!!!!! אני אומרת לכם, מרוב עצבים הגבות שלי כמעט צמחו בחזרה...

******


חייבת לספר לכם בקצרה מאיפה חזרנו עכשיו... מתחרות דראגיוקי של ביה"ס למנהל עסקים בברקלי. מה זה אומר דראגיוקי? זה אומר שהסטודנטים מתחפשים לבנות והסטודנטיות לבנים ועושים הופעה (מאוד בוגר). אז הלכנו כל המשפחה לראות הופעה... כשראינו שרוב ההופעות כוללות טפיחות על הטוסיק, תנועות מגונות ומעט מאוד בגדים, הבנו שאולי זו לא בדיוק הופעה הולמת לילדים... קצת מלחיץ אותי לחשוב שהחבר'ה שראיתי שם על הבמה הולכים להיות מנהלים בכירים... ושוב אני שואלת...בשביל זה לקחנו עוד משכנתא?????
******

תודה רבה לכל אלו שאמרו שהם חשבו לשלוח לנו סנו סושי רב מגבת.... זה ממש חימם את הלב.... אבל למה אף אחד לא שלח????

נשיקות לכווווולם ובמיוחד לך

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה