לטיול יצאנו

טוב, מה אני אגיד לכם? מסתבר שבשביל לכתוב, אפילו בלוג מצ'וקמק, צריך מוזה... ובשביל מוזה... צריך מצב רוח טוב, ובשביל זה צריך 1. לא להיות במחזור, 2. שאיצ'וק/הילדים לא ישגעו אותי, 3. שאני לא אהיה עייפה... יום כזה הוא נדיר, אבל כנראה שהיום הוא היום...

הביקור השנתי של הננרים (אבא-סבא שוקי, אמא-סבתא ניצה ואחי- אייל) הגיע!!

כמיטב המסורת... אני מנצלת את חולשת הג'ט לג ומנחיתה עליהם את הלו"ז בלי שיש להם את הכוח או האפשרות להתנגד.

יום וחצי אחרי הנשיקות החיבוקים ומבטי ה.." יש פה הרבה אוכל באמריקה", יצאנו ליוסמיטי פארק. נסענו כולנו באוטו אחד כשברוב קולות עשינו הדרת ילדים לחלק האחורי, ובהצבעה נוספת הוחלט פה אחד (פחות אצבע אחת), שסבתא ניצה תשב ביניהם (חשבה שבאה לחופשה :-))))). בהגיענו לשם, עייפים ומורעבים, עברנו הרצאה נחמדה שבלילה הדובים החמודים שביוסמיטי, מטיילים להם בהנאה בין המכוניות בחיפושם אחר אוכל, במידה והם מריחים שיש אוכל באוטו, הם פשוט מאוד שוברים את השמשות ולוקחים את האוכל... הגיוני, לא? אז מהפחד של כולם ובעיקר שלי, רוקנו את האוטו מכל תכולתו, והלכנו לאכול, בגלל שהיינו כל כך, אבל כל כך רעבים, החלטנו ללכת על מסעדה יוקרתית באמצע הפארק. לפי המחירים המסעדה אכן היתה יוקרתית ואפילו מאוד... אבל האוכל... אללא איסתור... פשוט לא הצלחנו לאכול אותו... באיזה שהוא שלב, אייל הציע שנתחפש לדובים ונצטרף אליהם למסע חיפוש האוכל במכוניות... 

יום אחד, אני הייתי לבד בחדר שלנו ואבא שלי היה לבד בחדרם. פתאום שמעתי שריטות חזקות מחוץ לחדר שלי... אאאאממממא, ואז שמעתי את אבא שלי: "יפעת, מה זה??" ואני השבתי בבהלה: " אין לי מושג"...ושוב השריטות החזקות... וואו, היה לי ברור שדוב מנסה להכנס לאחד החדרים....מה עושים עכשיו??? אל דאגה... סחבקית בשטח, לא צריך להיות במתח... אזרתי עוז ופתחתי לאט לאט את דלת החדר, כשמדי פעם שמעתי שוב את השריטות וסגרתי את הדלת בבהלה. עד שפתחתי את הדלת לרווחה, יצאתי למסדרון ולא ראיתי לא דוב, לא ממותה ולא חרג'וק, ואז שוב השריטות התחילו.... והפעם איתרתי את הדלת של החדר ממנו נשמעו השריטות החזקות... התקרבתי לאט לאט (כבר אמרתי שאני תותחית אמיצה?)... ואז, נשמעה שוב שריטה ואחריה יללה של כלב מסכן שהשאירו אותו בחדר... פדיחות!! כמעט נשארתי בחדר יום שלם בגלל כלבלב חמוד שהחליט להתחפש לדוב גדול ומפחיד...

אחד המקומות היפים ביותר בהם היינו, היה אגם קפוא. אחרי שניסיתי להבין לאן הברווזים עפו, הלכנו על האגם, אשכרה.. ללכת על המים... עכשיו הבנתי את הקטע של ישו... הוא עבד על כולם... פשוט הלך על אגם קפוא!! בכל מקרה, כל האגם מלבד חלק מרובע מזערי של מטר על חצי מטר ליד שפת האגם, היה קפוא לגמרי!! אנשים עשו על האגם סקי קרח, הביאו כסאות, ישבו עם גיטרה וניגנו. מקום באמת קסום!! אני, אייל, סבתא ניצה ויעלי, היינו עסוקים בלהצטלם במקום הקסום הזה כשלפתע שמעתי את איצ'וק צועק לעברי: " בואי מהר... עמיתוש נפל למים"!! תאמינו לי, מלא אנשים באגם, כולם יבשים ושמחי לבב, אגם עצום!! חלק פצפון ממנו לא קפוא ובדיוק לשם הילד הגאון שלי רץ בשיא המהירות ונפל לתוכו... איצ'וק רץ מהר למשות את עמיתוש מהמים, הפשיט אותו מהבגדים, הכניס אותו לאוטו ,התניע את האוטו, שם לעמיתוש חימום... וכל זה, בזמן שאם השנה הצטלמה בזוויות שונות ומשונות... דרך אגב, הדוד של הילד הגאון, לא פחות גאון ממנו, עוד אחרי שעמיתוש נפל ואייל ראה את זה... הוא רץ לעבר עמיתוש ו...נפל לאותו המקום....ושידרג את הנפילה עם חתך יפה ברגל מהקרח... בקיצור, חבורת אהבלים!! ברחנו משם רטובים, קפואים ומפודחים משהו...

ללכת על המים.... דקה ועשר שניות לפני הנפילה..

היעד הבא אחרי יוסמיטי: דיסנילנד (לוס אנג'לס). יא אללה, דיסנילנד, כמה הילדים (וסבא שוקי) חיכו לרגע הזה... ומסתבר שלא רק הם... גם עשרות אלפי אנשים נוספים חיכו בדיוק לרגע שבו אנחנו נגיע והחליטו לבוא לראות את דונלד דאק, ומסתבר בדיעבד שזה השבוע העמוס ביותר בכל השנה!!!! איזה מזל נאחס!!! ביום הראשון בדיסני, הספקנו לעשות 6 מתקנים (כל מתקן בסביבות ה-2 דקות) ולעמוד בתורים.. תקשיבו טוב... 7 שעות!!!! 7 שעות עמדנו עם ידיים לצידי הגוף, מבצעים מדי פעם צעדים קטנטנים שלא יביישו את גברת פלפלת, צמודים לגב של מישהו שאנחנו לא מכירים ומחכים שתגיע הגאולה ונעלה על רכבת שתשפריץ עלינו מים ותהרוס לסבתא ניצה את הפן...7 שעות!!! אתם יכולים להבין כמה עצבניים יצאנו מהדיסנילנד הזה ביום הראשון... ואני רק חשבתי לעצמי שהלוואי ומיקי מאוס יחטוף דלקת אוזניים ואז לא נצטרך לחזור לשם גם למחרת! נחשו מי קיבל את פנינו למחרת עם חיוך מאוזן גדולה לאוזן גדולה (בלי דלקות)? נכון מאוד!!! אחד המתקנים שעשינו ביום השני, היה space mountain, שעה וארבעים דקות חיכינו אייל, עמיתוש (האמיץ), איצ'וק ואני בתור למתקן העינויים הזה! רכבת הרים בחושך מוחלט!! מה הקטע ההזוי הזה? פחד אלוהים... צרחתי כמו משוגעת 2 דקות שלמות עד שנגמר לי הקול, ואז סתם נשארתי עם פה פעור ועיניים עצומות (בחושך.. עצמתי עיניים... גאונות...). בסוף המתקן עוד מראים לך תמונה שצילמו במהלך הסיוט.. בתמונה נראיתי כמו היפופטם היסטרי ועמיתוש נראה יושב לפניי בנונשלנט עם חצי חיוך של אושר על פניו!!  היום השני והאחרון בדיסני נגמר, נמלטנו משם אחרי עמידה מטורפת של 8 שעות בתורים... לא מציעה לפלוטו או לגופי לפגוש אותי עכשיו בסמטה חשוכה... מדיסני המשכנו ליונברסל סטודיו שהיה מאוד מאוד נחמד וחזרנו הביתה כשבדרך עצרנו להגיד שלום לכמה פילי ים שמנמנים שנרגיש טוב עם כמויות האוכל שבלסנו בטיול... (למרות כמויות האוכל, סבא שוקי טען בתוקף כי הוא ירד 200 גרם בשבוע הזה... אבא... חייבת להגיד שרואים!!)

פיל ים... (זה שמאחור, כן?)

יום אחרי שחזרנו, נסענו לראות משחק NBA, ה WARRIORS נגד ה 76's. (עמיתוש אוהד שרוף של ה WARRIORS), הילד שלי רשמית התחרפן... ולראיה הכנסו ללינק הבא.

לא לבעלי לב חלש...

אחרי יומיים שהיינו בבית יצאנו לגולת הכותרת של הביקור.... סקי בלייק טאהו... הגענו לשם ובבוקר התרגשו עלינו שתי בעיות. בעיה קטנה: אין שלג!!, בעיה בינונית: איצ'וק חולה. פתרון הבעיה הקטנה: שלג מלאכותי ב-20 אחוזים מאתר הסקי, פתרון הבעיה הבינונית קצת יותר מסובך. איצ'וק המסכן... כל כך חיכה לעשות סנובורד שמרוב התרגשות העלה חום. מה שמדהים אותי כל פעם מחדש הוא שהבחור שירת במגלן, ראה ללוחמי החיזבאללה את הלבן בעיניים במלחמת לבנון השנייה, בחור חסון וחזק.. אבל ברגע שקצת עולה החום בבת אחת הוא הופך לנמושה שקמיסטית. אני מודיעה לכם שאם הגברים היו צריכים ללדת, אוכ' העולם הייתה מצטמצמת באופן דרסטי.    (אולי מצאתי פה פתרון לסינים???), בקיצור אחרי התלבטות ארוכה וקשה שנמשכה עד הצהריים איצ'וק החליט בכל זאת לעשות טובה ולעלות על הסנובורד (בכל זאת באנו רק ליומיים סקי), יום למחרת בבוקר איצ'וק שוב עשה סנובורד רק הפעם החליט לעשות גם פעלולי קפיצות וכאלה... עד שהוא נפל על הטוסיק הלבנבן שלו ומתח שם שריר בצורה עצבנית...ובזה נגמרה לו חופשת הסקי ולי התחילה תקופת ה"איי, אוו, אאוץ'". חבר'ה תעריצו אותי... כבר עבר שבוע מאז שחזרנו.. שבוע שאיצ'וק עושה אינספור אמבטיות חמות, שבוע שהסלון נראה כמו מכון פיזיותרפיה ושבוע בו איצ'וק קיבל פטור מלא מעבודות הבית (לא יאומן, עד שסופסוף הוא בחופש מוחלט, הוא עוד פעם הצליח להתחמק....כנראה הגורל שלי הוא להיות מתוזזת לנצח!!!). 

זהו.. סבא שוקי ואייל חזרו לארץ וסבתא ניצה נשארה אתנו עוד שבועיים שלמים, שבועיים של קניות, פינוקים ובייביסיטר!!!!! אבא, תמסור ד"ש למנהל הבנק כשהוא מתקשר אלייך. 

רגע, רגע... כמעט שכחתי... בשורה מאוד חשובה... איצ'וק התקבל למשרה ב Linkedin ויתחיל לעבוד שם באמצע יולי... תותח על עם שריר מתוח בטוסיק. 

נשיקות לכוווווולם ובמיוחד לך.