מיומנה של עקרת בית נואשת... בסן פרנסיסקו

יום שבת, 9 ביוני 2012

אז מה היה לנו שם?

שנתיים של טירוף עברו על כוחותינו. איצ'וק למד, אני שטפתי כלים, איצ'וק נבחן, אני "ביליתי" עם הילדים, איצ'וק התראיין, אני עשיתי כביסות, איצ'וק הכין עבודות, אני בישלתי בטירוף, איצ'וק התמחה בקיץ, אני עשיתי ספינינג , איצ'וק עבד בסטארט אפ, אני שטפתי כלים...
באיזשהו שלב, תאמינו או לא... פשוט נמאס לי... גם עקרת בית נואשת וגם בלי גרוש על הטוסיק השמנמן והחמוד.... הגיע הזמן לבחון את שוק העבודה!
התחלתי מכתיבת קורות חיים... קורות החיים כאן זה משהו לא ברור, זה לא כמו בארץ, כאן קורות החיים צריכים להיות משומנים היטב ומוגזמים... מה זה מוגזמים, כשסיימתי (או יותר נכון כשאיצ'וק סיים) לכתוב את הקורות חיים שלי, ממש לא זיהיתי את עצמי... הרגשתי שאני אוטוטו מתקבלת לנאס"א בלי ראיונות מקדימים. שלחתי את קורות החיים שלי לכל עבר... ישבתי רגל על רגל ו... חיכיתי... חיכיתי שאוטוטו תגיע לימוזינה ותשלוף אותי מהווילג'. אבל...לא לימוזינה, לא נאס"א, ולא נעליים... אפילו אימיילים שכישוריי לא תואמים את המשרה לא קיבלתי... בדקתי שפרטי הקשר ששלחתי בקו"ח אכן נכונים, וכשגיליתי שכן... פשוט התחלתי לבכות. 
אחרי שבכיתי (שבועיים בערך), הבנו שכאן, בסיליקון ואלי, בלי קשרים אף אחד לא שם עליך. אז לאיצ'וק יש קצת קשרים... בכל זאת, שנתיים לימדו אותו איך עושים Network, ואיכשהו הוא הצליח להשיג לי ראיון טלפוני למשרה מצ'וקמקת של מנהלת משרד עם מייסד חברת סטארט אפ בסן פרנסיסקו. (כאן תמיד הראיונות הראשונים הם טלפוניים). 
סבבה, היה ראיון טלפוני, ואז המייסד של החברה אומר לי, את לא קצת overqualified למשרה הזאת? אמרתי שכן (בכל זאת, נאס"א לעומת מנהלת משרד...), ואז הוא אמר לי שהוא יתקשר למחרת לראיין אותי למשרה אחרת ושאני אצטרך להסביר לו בטלפון איך האינטרנט עובד. (מה זאת אומרת איך הוא עובד? מבחינתי פותחים אקספלורר, כותבים ....www ואז יש איזה קסם והאתר מופיע לך מול הפרצוף, מה הוא שואל אותי.. שישאל את ליאור סושרד).
אז קצת למדתי , כתבתי לי על דף בדיוק מה אני הולכת להגיד (או יותר נכון להקריא), והלכתי לישון מבסוטה ושמחת לבב. בדיוק בשעה המיועדת המייסד מתקשר אליי ושואל אותי כיצד האינטרנט עובד... לקחתי את הדף והתחלתי להקריא לו... הקראתי והקראתי והוא היה מבסוט, עד שקרה הרגע הנורא מכל והוא שאל אותי שאלה... איכשהו הצלחתי לענות עם איזו תשובה מתוחכמת, אבל אז מיד הוא ירה עוד שאלה שלא היה לי מושג מה תשובתה. באטרף, לקחתי את כל הדפים, זרקתי לו מושגים שצצו לי מול העיניים עם ובלי קשר לשאלה, המייסד המסכן, התבלבל בטירוף, לא היה לו מושג על מה אני מדברת... ומיותר לציין שגם לי לא... אז באיזשהו שלב פשוט הבנתי שאין לי מה להפסיד, התחלתי לצחוק מהסיטואצייה ולהתלוצץ עם מראייני. נפרדנו כידידים. בשנייה שניתקתי איתו את השיחה, קפצה מהדף מולי התשובה לשאלה הספציפית שהוא שאל אותי..,. מי אהבלה? נראה לי שהאדים של הסבון כלים שיבשו לי את הדעת.
מה עושים? בוכים. ככה בכיתי לי עוד איזה שבועיים שלושה. מאז ועד היום לא היו הצלחות מסחררות ועדיין מדי כמה שעות אני מציצה בחלון לראות אולי בכל זאת מגיעה איזו לימוזינה לקחת אותי...

לעומת זאת, איתמר אורגד, הידוע בכינויו איצ'וק, הלך להתראיין בחברת לינקדאין (אני יודעת שאתם יודעים את הסוף, אבל תנו לי לספר לכם את הסיפור). אחרי שהוא עבר את הראיון הראשון בהצלחה, זימנו אותו לחברה ליום ראיונות שכלל 5 ראיונות, ביניהם גם אחד ממייסדי החברה ודיירקטור. כל אחד בן חצי שעה- שעה. ובאמצע פינקו אותו בארוחת צהריים משובחת. 
איצ'וק סיים את היום הזה על ארבע... אבל עם הרגשה טובה...ולא סתם!
יומיים אחרי זה התקשרו אליו מלינקדאין ואמרו שהיתה ישיבה עם כל המראיינים וכולם הצביעו פה אחד על קבלתו של איצ'וק ונתנו לו את ההצעה שהם חשבו עליה... איצ'וק, שיחק אותה הארד טו גט, לא מצמץ ואמר שיתנו לו עוד זמן לחשוב על זה. הם התפתלו, העלו לאיצ'וק את ההצעה ונתנו את ההצעה הכי טובה שהם יכלו לתת, שלחו לנו הביתה שוקולדים, פירות, ממתקים, חולצה, כרטיס בו כתוב: "מקווים שתגיע להחלטה הנכונה", ובנוסף לזה אמרו לו שהם יסדרו לו פגישה עם... ריד הופמן!
ריד הופמן הוא המייסד האגדי של לינקדאין, שם דבר בסיליקון ואלי, בעל שליטה בפייפאל, לינקדאין, משקיע בפייסבוק, בזינגה ועוד...
איצ'וק כמובן לא חשב פעמיים ואמר שהוא ישמח להיפגש אתו. בלילה שלפני הפגישה, איצ'וק נחר ואני לא נרדמתי מרוב התרגשות, חשבתי שאולי אני אשלח איתו בראוניז (לפי התמונות של ריד הופמן נראה שהוא יכול לשמוח מאוד מבראוניז), בבוקר איצ'וק הוריד אותי מהר מאוד מהעניין.
דמיינו סיטואציה:
איצ'וק מגיע למשרד של ריד הופמן, יושב מולו.
מצד אחד של השולחן אדם שנחשב מספר אחד בסיליקון ואלי ברשתות חברתיות, מצד שני של השולחן אדם שנחשב מספר ארבע ב 605 Ohlone Ave, Berkeley. דירה 614.
מצד אחד של השולחן אדם שהונו מוערך במיליארד וחצי דולר, ומצד שני של השולחן אדם שהונו מוערך ב.... רגע... שניה... מחשבת....  רגע.... משכנתא... בית...לימודים...אה, ושכחתי את זה...רגע... במקרה הטוב, נכון לרגע זה... 5 דולר, אה וזה לחלק ל-4 (בכל זאת אישה ושני ילדים), בקיצור 1.25 דולר. 
השיחה קלחה בין השניים ואיצ'וק יצא מהשיחה כמו טווס ותוך כדי ירידה במעלית התקשר ללינקדאין ואמר להם Linkedin- I'm in!!!!

לפני בערך חודש נערך לבוגרי ה-MBA טכס הסיום. איזו התרגשות... ממש כמו בסרטים, עם הגלימות והנאומים והעליה לבמה לקבלת התעודה. כל המסיימים שהם הורים עלו עם הילדים לבמה ורק הילדים של מי לא היו מוכנים לעלות בשום פנים ואופן? ניחשתם נכון. אז מה לא ניסיתי כדי לשכנע אותם לעלות עם איצ'וק? לדבר אל ליבם, להסביר להם שלאבא זה מאוד חשוב , להגיד להם שהם לא צריכים לעשות כלום רק לתת יד לאבא ולעלות לבמה... לא עזר כלום, עד...ששיחדתי אותם בממתקים ומשחקי מחשב... אז הם עלו בחוסר חשק לבמה. עמיתוש עבר מצד אחד של הבמה לצד השני עם ראש באדמה ובמהירות שלא הייתה מביישת את ספידי גונזלס.
סופסוף הגענו לרגע זריקת הכובעים... כל אחד זרק את הכובע ככה בקטנה איזה חצי מטר חוץ מאיצ'וק המתלהב שחשב שסיים קורס טייס, זרק את הכובע לטיזינבי וכמובן שהוא היחיד שאחרי זריקת הכובעים, נשאר בלי כובע. 

אז איתמר מתחיל לעבוד באמצע יולי בלינקדאין ועד אז הוא עובד בחברת סטארט אפ שנקראת Alicanto. מבסוט לאללה... וזה בדיוק הזמן לומר... מאחורי כל גבר מצליח.... 
ושוב הגיע הזמן לנער את השטיח האדום, להכין שלטים ולנפח בלונים... כי אנחנו מגיעים עוד שבוע בדיוק והפעם בהרכב מלא .... ועד אז אנחנו אמורים לעבור דירה ל Cupertino שבסיליקון ואלי.

אם במקרה, אתם נמנים על האנשים המעטים שעוד לא שמעו את הסינגל הראשון שהוצאתי לתחנות הרדיו..."ספה חומה"... אז קודם כל תתביישו... ואח"כ כנסו: http://www.youtube.com/watch?v=m6SRfOLQJNI&list=FLSu-JIAFJ1PKvveM6-EcUdA&feature=mh_lolz

נשיקות לכוווווולם ובמיוחד לך

עוד מעט כובע אחד יהיה חסר :)

העיקר שאמא הבטיחה לנו משחקי מחשב וממתקים

עולים על הבמה... איזה פחד

איצ'וק מרצה על חברת הסטארט אפ בה הוא עובד, מול 300 יזמים ואנשי היי טק


איזה חמוד...
החיים שלי בזבל.... (אפילו כסף לקנות את התמונה אין לי)



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה